" והיה פריו למאכל ועלהו לתרופה", יחזקאל, (מז, יב)

רפואה טבעית1

"יהיו מזונותיך תרופותיך ותרופותיך מזונותיך", היפוקרטס

רפואה טבעית2

רפואה טבעית3

"העיניים משקפות את מצבו של הגוף", היפוקרטס

רפואה טבעית4

"קודם המילה, אח"כ הצמח ובסוף הסכין", היפוקרטס

רפואה טבעית5


המלח חשוב לבריאות!

מאת יגאל קוטין

לימודי איורוודה- המלח חשוב לבריאות

מגמת לימודי נטורופתיה במכללת רידמן מציעה גם למי שמעוניין חטיבת התמחות בלימודי איורוודה - הרפואה ההודית המסורתית. בימים אלו, כשחג הפסח קרב ועמו ההכנות והבישולים לקראת סעודות החג בחר יגאל קוטין להעמיק בנושא המלח והתבונן בו בעיניים מערביות ואיורוודיות כאחד. מסתבר שלמרות כל ה"השמצות" המלח הינו הכרחי וחיוני לבריאותנו- השאלה כמו תמיד היא הכמות והכי חשוב- האיכות.

מלח (נתרן כלורי/ sodium chloride / NaCl) הינו אחד ממוצרי המזון שיש לגביו חילוקי דעות רבים וחוסר הבנה. במערב נמשכת התעמולה כנגד צריכת מלח ולמעשה זוהי שגיאה תזונתית- בריאותית אשר מביאה לחוסר איזון בגוף. גופנו דורש מלח טוב לבריאותנו, ויתירה מזאת מלח הינו מוצר חיוני לבריאותנו!

למרות הפרסומים הרבים כנגד צריכה מרובה של מלח, מחקרים מראים כיום כי ירידה בצריכה של מלח אינה נקשרת לעלייה בתוחלת החיים או לירידה בתחלואה של יתר לחץ דם. לעומת זאת מראים מחקרים כי תרבויות אשר צורכות תפריט אשר עשיר בכמויות מלח גדולות כמו במטבח היפני, אינן חולות ביתר לחץ דם יותר מאשר תרבויות אחרות. מחקרים נוספים מוכיחים כי צריכה מועטת של מלח בתזונה הובילה לבעיות בריאותיות.

מרבית האנשים אינם מודעים לחשיבות אשר בצריכת מלח ובעיקר אינם מודעים לאיכות המלח ולמשמעות הגדולה שיש לצריכה של מלח באיכות טובה.

צריכת מלח שולחני בעולם המערבי הינה מגפה. האדם הממוצע בארה"ב צורך כ- 8.5 גרם מלח שולחני ביום, כמות זו הינה ממוצעת לאנשים מעל גיל שנתיים, על כן סביר כי אנשים בגיל העמידה אשר אינם מודעים לתזונתם צורכים עוד הרבה מעבר לכך! לשם ההבהרה, הצריכה המומלצת של נתרן ((sodium על-פי משרד הבריאות האמריקני לאנשים בריאים (DRI) בגילאי 50-9 היא כ- 1.3 – 1.5 גרם של נתרן (sodium) שהם כ- 3.5 גרם מלח ליום (מעט יותר מחצי כפית). הצריכה המקסימלית המומלצת (DRI upper limit) הינה 2.4 גרם ליום של נתרן למבוגר לכל היותר (שהם מעט יותר מ- 6 גרם מלח, ככפית ליום). כמות זו המומלצת ע"י משרד הבריאות האמריקני היא גבוהה ביותר יחסית להמלצות של ארגונים אחרים בעולם (ארגון הבריאות העולמי ואחרים הממליצים על צריכה מקסימלית נמוכה מהנ"ל). גבול עליון זה נקבע מראש בכדי לעמוד בסטנדרט המזונות האמריקני ובדיאטה הממוצעת העתירה במלח יחד עם גישה סלחנית כלפי תעשיות המזון בארה"ב.

רוב המלח (כ – 80%) מגיע דווקא ממזונות מתועשים, משומרים, ממזון מהיר ומוכן מראש, מרטבים מוכנים, מאבקות תיבול וכמעט מכל מוצר מזון אשר עבר תעשייה. דבר נוסף שחשוב לציין הוא התרגלות חוש הטעם למזון מלוח שהיא בעצם סוג של התמכרות למלח שבה כל מזון אחר ללא כמות נכבדת של מלח טעמו תפל.

מלח ונתרן בפרט (sodium) הינו מינרל חשוב ביותר לבריאותנו, המלח הינו מרכיב חשוב בפלסמת הדם, בנוזלי הלימפה ובנוזל החוץ תאי. המלח עוזר למלחים אחרים ולחומרי הזנה להיכנס ולצאת מהתאים אל הנוזל החוץ תאי ולדם, חיוני לאיזון לחץ הדם, חיוני לתפקוד תאי המוח ובעיקר לזיכרון לטווח ארוך וכן חיוני לתפקודה התקין של מערכת העצבים ולהעברת פולסים עצביים. יתר על כן המלח חיוני לתקשורת של מערכת העצבים והשרירים ולהרפיה של השרירים. הנתרן שבמלח חיוני לבניית מעטפת המילאין העוטפת את העצבים, הכרחי ליצירת מרה ואנזימים הנדרשים לעיכול שומנים והכרחי לאיזון מאזן חומצה – בסיס בגוף.

הכלור/ כלוריד (chloride) המרכיב ביחד עם הנתרן את המלח גם הוא אניון הכרחי ביותר. הוא חיוני לאיזון מאזן חומצה – בסיס, לתפקוד השרירים והכרחי ליצירת חומצה הידרוכלורית (HCl) שהיא חומצת הקיבה העוזרת בפירוק המזון.

במקרה של חוסר בנתרן, הכליות "יחזיקו" נתרן ולא ישחררו אותו בשתן. כאשר ישנו עודף נתרן ישחררו הכליות עודפי נתרן בשתן. במקרים רבים ישנם מצבים אשר למרות עודף נתרן הכליות אינן מסוגלות לשחרר את העודף בשתן. מצב זה יוביל לעודף נתרן בדם ולמשיכת מים אל תוך הדם בכדי לדלל את המלח, מקרה זה מוביל לעלייה בנפח הדם וללחץ דם גבוה. מקרים אלו מתרחשים כאשר השימוש הוא במלח שולחני על כל התכונות הבעייתיות שבו (ראו בהמשך).

ישנם אנשים הרגישים לנתרן יותר מהאחרים. לאנשים כאלו נטייה להחזיק עודפי נתרן בגופם מבלי יכולת לשחררם. עליהם חלה חובת צריכת מלח נכונה אף יותר מהאחרים!

חוסר במלח או חוסר בנתרן (מצבים פחות קיצוניים מאשר היפונתרמיה) הינו מצב מסוכן ולו השלכות רבות כמו בחילה, עייפות, חולשה, כאבי ראש, בלבול, חוסר איזון במערכת העצבים, בעיות במתן שתן, חולשת שרירים, דלדול רקמת העצם ועוד.

מחקרים רבים אשר ניסו להוכיח את הקשר בין צריכה מרובה של מלח ליתר לחץ דם נכשלו.

לעומת זאת במחקר מעניין אשר התפרסם ב- JAMA והקיף כ- 3681 משתתפים מאירופה בגיל העמידה, אשר חולקו ל 3 קבוצות. קבוצה אשר צרכה כמות מלח גדולה, קבוצה אשר צרכה כמות מלח בינונית וקבוצה אשר צרכה כמות מלח נמוכה. לאחר 8 שנים נבדקו התוצאות. באופן מפתיע, הקבוצה אשר צרכה כמות מלח  גבוהה סבלה פחות ממקרי מוות עקב מחלות לב ושבץ מוחי וסבלה פחות מלחץ דם גבוה, למעשה הקבוצה אשר צרכה כמות מלח גדולה נמוכה סבלה ב 56% יותר ממחלות לב מאשר הקבוצה בעלת הצריכה המינימאלית.      JAMA. 2011;305(17):1777-1785. doi:10.1001/jama.2011.574.

 אחת השאלות המעניינות הינה מדוע בכל זאת ארה"ב ממשיכה לדגול במדיניות הורדת המלח באצטלה של בריאות ואחת התשובות המרתקות לשאלה זו הינה הניסיון להוריד מסדר היום את הגורם המרכזי והאמתי ליתר לחץ דם והוא הצריכה מוגברת של הסוכר המזוקק, הגלוקוז, אשר נחשב לגידול כלכלי ביותר (בצורת תירס אשר משמש ליצירה של סירופ תירס). אך זהו נושא למאמר אחר… (אפשר להעמיק יותר בנושא זה מאמרו של גרי טאובס -  "The (Political) Science of Salt")

רוב צרכני המלח משתמשים במלח שולחני רגיל. מלח זה הינו נטול כל ערך בריאותי! המלח השולחני עבר תהליכים כימיים רבים בכדי לנקות אותו, להלבין אותו להפוך אותו ליבש ובעיקר כדי שיהיה בצורתו הנוחה לשימוש כפי שהוא כיום. מלח זה הינו רחוק מלהיות מלח טבעי והוא מזיק לבריאות!
בתהליך שבו נוצר מלח שולחני רגיל, ישנו שימוש רב בחומרים כימיים. חומרים אלו מטרתם להפוך את המלח הרטוב שצבעו אינו לבן למתאים ונוח לשימוש… חלקם נשארים במלח גם כאשר הוא על המדף בחנות (קלציום קרבונט, מגנזיום קרבונט, אלומיניום הידרוקסי). מלח זה מנוקה מכל המינרלים הטבעיים שבו, מיובש, מולבן ונשאר בו  כ- 98.5% נתרן וכלור!

בתהליך התעשייתי של הפרדת הנתרן והכלור מן המלח הטבעי נדרשים מים רבים וחומרים תעשייתיים רבים, על כן לאחר העיבוד של המלח נשארים החלקיקים במלח בצורה קשת תמס בגוף, כזו שדורשת אנרגיה רבה לפירוק ולשימוש במינרלים אשר נשארו.

צריכה מוגברת של מלח שולחני תגרום ל"גניבת" נתרן ממלחי המרה, ליצירה של אבנים בכיס המרה ולשיבוש האיזון במלחי המרה. שיבוש זה באיכות מלחי המרה יביא לבעיות עיכול רבות, לעלייה ברמות הכולסטרול והשומנים בגוף ולעודף חומציות ברקמות. עודף חומציות הוא מצב הרסני הגורם לחמצון ולהרס של רקמות, להתגבשות מינרלים בכליות וליצירת אבנים, לעלייה בלחץ דם, לדלדול רקמת העצם ועוד. שימוש במלח שולחני הוא שיגרום לעלייה בלחץ דם!

ישנן אלטרנטיבות בריאות יותר כמו מלח ים אטלנטי (אשר צבעו אפור ולו מרקם לח) או מלח סלעים.

מלח הימליה או מלח סלעים ( saindhava lavana), הינו ללא ספק המלח העשיר ביותר על מדף המזון. מלח זה מקורו בהרי ההימליה אשר בהודו ובנפאל וראשיתו בים הקדמון. מלח זה צבעו ורדרד עדין והוא מגיע טחון דק או גושי ואפשר למוצאו בכל חנות טבע כיום.

מלח זה מכיל כ- 85% נתרן כלורי והשאר הם 84 המלחים. מלחים אלו נמצאים בצורה קולודיאלית ועל כן ספיגתם קלה ביותר. בין המלחים הללו אשר כמותם גבוהה נכללים: מגנזיום, סידן, אשלגן, מנגן, נתרן, יוד ועוד.

על אנליזה כימית של החומרים במלח הימליה, ראו בקישור:
http://www.saltnews.com/chemical-analysis-natural-himalayan-pink-salt

יתרונותיו של מלח הימליה:
מאזן את משק המים והמלחים בגוף, גורם לאיבוד מועט יותר של נוזלים
מקדם בסיסיות בגוף
מאזן רמות סוכר
משפר את העיכול והספיגה
מונע התכווצות שרירים, מאזן את ההולכה החשמלית בגוף
מסייע לחיזוק העצם
מסייע לשינה טובה
יחד עם מים הוא הכרחי לייצוב לחץ דם מאוזן
הכרחי לייצור מלחי מרה ולעיכול תקין
הכרחי לפעילות מוחית תקינה ולפעילות תקינה של מערכת העצבים

מלח באיורוודה
האיורוודה מדגישה את השימוש בששת הטעמים ומנחה אותנו להשתמש בתבונה בכולם. שימוש מושכל כזה יביא לאיזון הגוף! לכל טעם וטעם איכויות משלו וצירופו לארוחה ולתפריט מביאה לאיזון.

הטעם המלוח הנו טעם חשוב ביותר. הוא מורכב מניגודים ומכאן חשיבותו. מלח מורכב מאלמנט האש ועל כן נחשב כחומר המזרז עיכול וחילוף חומרים, מזרז תנועה וזרימה בגוף, "פותח" ומחמם. המלח גם מורכב מאלמנט המים ועל כן נחשב למזין, מרכך רקמות, מרגיע ומלחלח רקמות.

צ'ארקה באוגדן הרפואי המרכזי באיורוודה "צ'ארקה סמהיטה" מתאר את המלח ואת איכויותיו (Ca.Suthrasthana, ch.26,v.43):
מלח (בסנסקריט "לאבנה") בשימוש מתון יאזן את יסודות האוויר והמרחב (ואטה) אך יעלה את המים ואת האש (פיטה) בשימוש מופרז. בשל גורם המים שלו, המלח משמש כלקסטיבי (וירצ'ניה – מרכך יציאות) וכדיורטי (מוטרלה – משתן), כמלחלח רקמות (קלדאנו) ובעיקר את רקמת המעיים, מרכך את הרקמות, מייצב, מביא לאיזון מצב הרוח ולאיזון פעילות עצבית, מביא לזיכרון טוב יותר ובעיקר זיכרון לטווח ארוך, מסייע לשינה טובה, מביא לבסיסיות הגוף ומונע התכווצות שרירים.

הודות לגורם האש שבו, הוא מפחית עוויתות וכאבים במעי הגס, משפר את העיכול (דיפאנה ופאצ'אנה), ממריץ את פעילות מערכת העצבים ואת התקשורת העצבית, יביא לערנות ומרץ, יאזן הולכה חשמלית בגוף ויסייע בפעילות הכבד, בניקוי הרעלים, בפתיחת ערוצים ובעיכול (בהדנה, סרוטו סודהי). מלח יעזור לחומרי המזון להיספג ולהתפזר היטב בגוף (ויקאסי).

כשצורכים אותו במתינות, הוא מעודד צמיחה ושומר על איזון האלקטרוליטים במים. המלח גורם להפרשת רוק, משפר את טעם המזון ומסייע לעיכול, לספיגה ולסילוק הפסולת מן הגוף. הטעם המלוח מוריד את האנרגיה מטה ונחשב כתרופה טובה לעצירות ולעיכול קלוקל (אגני מאנדיה – עיכול חלש), לקידום וסת ומחזור חודשי ולשיפור פעולת הכליות ומערכת השתן.

הטעם המלוח תומך בכליות, בלבלב ובטחול. כאשר ניתן במתינות מלח מחזק את הכליות אשר אמונות על הכוח של גופנו ומשפר את מערכת העיכול כולה!

המלוח הוא דיפנה – קרמינטיבי (משפר עיכול), ואנטי ספזמוטי (נוגד כיווץ), דיאפורטי (מייזע – מקדם זיעה), אקספקטורנט (מרכך ומפנה ליחה), ובכמות גדולה אמטי (מעורר הקאה).

המלוח מרגיע את ההכרה, מביא סיפוק לחושים, ביטחון, אומץ, התלהבות ועניין, יצירתיות ודמיון. המלוח שולט על מאזן המים בגוף ואחראי לפעולה תקינה של כליות.

צ'ארקה מתאר גם את האפקט של צריכה עודפת של מלח (Ca.Suthrasthana, ch.26,v.43).
צריכה עודפת של מלח בתזונה עלולה לגרום להצטברות רעלים (אמה) ולעודף צמיגיות בגוף ובעיקר משפיע על רעילות ועל חומציות עודפת ברקמת הדם (ראקטה). עודף בצריכת מלח מזיק לעור. בעיות כגון תחושה של חום, עילפון, קמטים ויובש בעור, התקרחות, צמא ויובש ברקמות עלולות להיגרם עקב העדפת יתר של הטעם המלוח. המלח עלול לגרום לעצירת מים בגוף ולבצקת. אובדן שיער לא סדיר, כיבים, הפרעות דימום, פריחה בעור וחומציות יתר – כל אלה עלולים להיגרם עקב צריכת יתר של מלוח.

צ'ארקה מתאר חמישה סוגי מלחים עיקריים (Ca.Suthrasthana, ch 1,v.88) וביניהם מלח הסלעים (saindhava lavana) אשר נחשב הטוב ביותר.

מלח סלעים אינו מחמם כמו שאר המלחים, האנרגיה שלו היא מצננת (אנ אושנה) ופה טמונה איכותו מאחר והוא לא יעלה את איכות האש (פיטה) כמו שאר המלחים. מלח סלעים אינו נחשב ככבד ועל כן מתאים במידה גם לקאפה.

באיורוודה משמשים מלחים בכלל ומלח סלעים בפרט כחומר מרפא מרכזי. הן בתזונה כפריט מזון פונקציונאלי והן בהרבליזם האיורוודי (דרביה גונה) כחלק מפורמולות צמחיות מסורתיות רבות הן ללקיחה פנימית (הינגוושטאק, אשט לאבאנה, לבאנה בהסקאר ועוד) והן למריחה חיצונית בשמנים מסוימים (סיינדהבאדי טילאם).

האיורוודה גורסת כי הטעם חשוב לבריאות! על הארוחה להיות טעימה בכדי לספק את החושים ואת חוש הטעם החשוב. המלח, טוען צ'ארקה מוסיף טעם למזון.

הוסיפו טעם למזונכם, הוסיפו מלח איכותי למזון, במידה כמובן!

חשוב לציין כי מאמר זה אינו מעודד צריכת מלח מופרזת, יש לתת את תשומת הלב לרגישות הגוף לנתרן וזאת אפשר לבדוק בבדיקות מעבדה פשוטות. ישנם אנשים הידועים כרגישים וכאלו אשר מראש צריכת המלח שלהם אמורה להיות מועטת (חולי לב, חולי כליות, בעלי עור שחור). באופן כללי יש לא להפריז בצריכת המלח אך בשום אופן לא להימנע ממזון חשוב זה והחשוב ביותר, לא להתפשר על איכות המלח!

וטיפ הקשור למלח – אמבט לניקוי רעלים

חומרים:
450 גרם מלח סלעים או מלח אנגלי (אפסום, מגנזיום סולפט)- ניתן לרכוש בכל חנות טבע או בית מרקחת

אופן ההכנה:
1. המיסו את המלח באמבט מלא מים חמימים. אפשר להוסיף מעט שמנים אתריים  היעילים לניקוי כמו: רוזמרין, ג'ינג'ר, לימון, קורנית, אורן, מנטה ועוד. (טפטוף של כ- 5-3 טיפות על המלח).
לפני הכניסה לאמבט, שפשפו את הגוף עם ספוג גס (ליפה) בתנועת הברשה ארוכות ונעימות, מקצות הגוף לעבר מרכז הגוף (לב).
הברשה זו תאפשר לאמבט ניקוי רעלים להיות עוצמתי ואפקטיבי יותר ע"י הורדה של כל תאי העור המתים והמרצת זרימת הלימפה.

2. שבו ונוחו באמבט כ- 15 דקות. דאגו לשתיית מים רבים לפני האמבט ולאחריו.

אופציה נוספת הינה לעשות אמבט זה לכפות הרגליים בלבד.

מלח אנגלי, מגנזיום סולפט, הינו מלח טבעי העשיר במגנזיום. המגנזיום גורם להרחבת כלי הדם ולהרפיית השרירים. המגנזיום והגופרית מועילים לספיחת רעלים ומתכות אל מחוץ לתאים, להרפיית השרירים וכאבי שרירים, האמבט הנ"ל מרגיע מאד את הגוף ומועיל במצבי מיגרנה, בצקות ועוד.

המחבר: יגאל קוטין, מטפל באיורוודה ונטורופתיה, הרבליסט קליני, מרכז מגמת לימודי איורוודה במכללת רידמן ומרצה במגמות האיורוודה ומגמת לימודי נטורופתיה. מתמחה בצמחי מרפא וניקוי הגוף מרעלים.

כתובת האתר של יגאל קוטין:      www.ayurveda-heal.co.il

הערה: מראי המקום והמקורות לכתיבתו של מאמר זה מופיעים בגרסה המצורפת כאן>>