" והיה פריו למאכל ועלהו לתרופה", יחזקאל, (מז, יב)

רפואה טבעית1

"יהיו מזונותיך תרופותיך ותרופותיך מזונותיך", היפוקרטס

רפואה טבעית2

רפואה טבעית3

"העיניים משקפות את מצבו של הגוף", היפוקרטס

רפואה טבעית4

"קודם המילה, אח"כ הצמח ובסוף הסכין", היפוקרטס

רפואה טבעית5


הטיפול הרפלקסולוגי- לאן?

מאת דובב גלס

לימודי רפלקסולוגיה- הטיפול לאן?

לימודי רפלקסולוגיה, מעבר להיותם לימודים מקצועיים לכל דבר, הם גם תהליך התפתחות עצמית ולמידה של מלאכת הטיפול בבני אדם. מה עושים כשהמטופל מסרב לשתף פעולה עם הטיפול? מה עושים כשהמטופל לא מוכן לקחת אחריות על התהליך? דובב גלס, מורה בכיר וותיק במגמת לימודי רפלקסולוגיה של מכללת רידמן, משתף אותנו בצומת טיפולית שנתקל בה בתחילת דרכו המקצועית.

בתחילת דרכי כמטפל הייתה לי קליניקה בירושלים, בצמוד לשוק מחנה יהודה. עזרתי לכמה מוכרים בשוק שסבלו מכאבים וממיחושים שונים, המלצתם עליי כמטפל מקצועי, גרמה לכך שייכנס אלי מטופל שלא מודע לרפואה הטבעית, לדרכה וליכולותיה.

המטופל התלונן על כך שבשעת ההליכה, רגל שמאל שלו רועדת מאוד. הוא נבדק אצל רופא ולא נמצא דבר בכל הבדיקות. האיש היה מתוח ולחוץ מאוד. הייתי מטפל בתחילת הדרך שצריך להוכיח לעצמי ולעולם שאני מועיל. טיפלתי בו טיפול ארוך ומרגיע תוך ניסיון להרגיע אותו. הרגל שרעדה מאוד בתחילת הטיפול נרגעה לחלוטין וגם המטופל נרגע ונרדם. לאחר הטיפול המטופל קפץ מהמיטה, ואמר: "לא קרה כלום בטיפול!" אמרתי למטופל שהוא נרגע ושזה מפתח חשוב להצלחת הטיפול שלו, ובזה אנסה לעזור לו, בנוסף לטיפול ברגל.

המטופל ענה, שרוגע לא בא בחשבון בחיים שלו וכאן נכנסתי לצומת טיפולית. מצד אחד אוכל לומר לו שאעשה טיפול לרגל שלו וכך הוא יימשך לבוא לעוד טיפולים ואולי אצליח להרגיע אותו. ומצד שני, מרב הסיכויים שהוא לא יחזור שנית ומוטלת עלי אחראיות להודיע לו מה יקדם אותו לריפוי אף על פי שכרגע הוא לא אוהב את זה!
לאחר שנייה, בחרתי לומר לו שלדעתי כדי להירפא, עליו ללמוד רוגע וכי אשמח ללמד אותו להרפות ולהירגע בסדרת טיפולים שנעשה ביחד. הצעתי למטופל לחשוב על כך ולא להחליט מיד. כמובן שהוא לא חזר להמשך טיפול.

בחירתי  זו נעשתה מתוך תחושת בטן שהמטופל לא יחזור לטיפול, וממילא עלי להיות תמרור אזהרה למודעות שחסרה אצל המטופל כרגע ומפרה את האיזון שלו, מתוך תקווה שעצתי עם אירועים נוספים בעתיד, יגרמו למטופל לשינוי חיובי ולמודעות.

לאחר הטיפול ניסיתי לברר מה השיעור שלי עם המטופל הזה. מה אוכל ללמוד מכך?

הנה כמה מהתובנות שעלו לי:

1. מטפל מעולה לא יכול לגרום למטופל לטפל בעצמו, אם המטופל איננו רוצה בכך.
2. אנשים רבים רוצים להבריא בלי לעשות דבר, ולכן תפקיד המטפל להחזיר למטופלים את האחריות האישית שלהם לגופם ולבריאותם.
3. כנות עם המטופל היא דבר הכרחי מתוך כבוד למקומו ולדעתו.
4. אם יש רצון חלקי למטופל להישאר בטיפול, על המטפל לכבד את המקצב הטיפולי שיועיל למטופל, ולא את החזון הטיפולי של המטפל.
5. במידה והטיפול הינו חד פעמי, והמטופל מבקש אבחון, על המטפל  לשקף למטופל את מצבו תוך שמירה על כבודו, במקצועיות ובעדינות.
6. חוזה טיפולי שבו ברור מה המטפל והמטופל נותנים ומקבלים, יקנה גבולות ברורים לטיפול וימנע אכזבות.

אלה היו התובנות שלי!
מהם התובנות שלכם? אשמח אם תשתפו אותי במייל glassdt@gmail.com

המחבר: דובב גלס, מטפל ומורה בכיר במגמת לימודי רפלקסולוגיה של מכללת רידמן